לקראת הסופשבוע, כמו כל סופשבוע, בדקתי באפליקציה מה מצב מזג האויר ביום שישי בשעת הזריחה.
רציתי נורא לנסוע לים המלח לצלם זריחה. ראיתי שהולך להיות סוער, אבל החלטתי לנסוע בכל זאת.
הגיע יום חמישי, ארגנתי את הדברים, שמתי שעון מעורר…
3:45 לפנות בוקר והשעון מצלצל… התעוררתי בעצלנות, התלבשתי…לקחתי את הדברים והתחלתי לנסוע.
מבול!! אני נוסעת וכל הדרך זה לא מפסיק לרגע. שעה וארבעים דקות של נסיעה, גשם וברד ורוחות…מה אני אעשה??
טוב נו, כבר קמתי והתארגנתי ונסעתי….אז נגיע. מקסימום נוותר על זה.
הגעתי קצת לפני אור ראשון לחוף, עדיין ירד גשם. חיכיתי קצת…
ראיתי שמתחיל להיות הפוגה…ירדתי לחוף עם מטריה וקיוויתי לטוב.
הזריחה התחילה…התחלתי לצלם למרות שעדיין היה מעונן.
הייתי שם לגמרי לבד…
בסופו של דבר…יצא לי אחד הצילומים הכי טובים שלי מזה תקופה ארוכה…
אין אושר יותר גדול מזה.